שער הנקודים

פרק א

ונבאר ענין עולם הנקודים, והם בחינת האורות היוצאים דרך נקבי העינים דא״ק.

והנה כבר ביארנו לעיל (בשער טנת״א ריש פרק א׳) כי יש ד׳ בחינות והם ארבע הויות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן, ובכל בחינה מהם יש טנת״א. והנה המוחין של א״ק זה, הוא הוי״ה דע״ב. ומן בחינת האזנים ולמטה עד תשלום סיום א״ק הזה, הוא בחינת ס״ג עד סיום הרגלים שלו. אמנם ענין הבחינה הזה היה בתחילה קודם מיתת המלכים בעולם הנקודים, אבל אחר כך היו בחינת מ״ה וב״ן ממקום הטבור שלו עד למטה בסיום הרגלים, כמו שנבאר בעזרת השם.

והנה כבר ביארנו (בשער טנת״א פרק א׳) כי בשם ס״ג יש טנת״א, והטעמים נחלקים לג׳ חלוקות שהם אח״פ. ואמנם הנקודות הם בחינת האורות הנמשכים מן העינים שלו.

והענין הוא כי הנה ההבל היוצא מנקבי האזנים הוא הבל מועט, כי אם האדם יניח אצבעו על נקב האזן ויסתום אותו בחוזק, ירגיש קול הברה בתוכה, וזהו מחמת תנועת ההבל שבתוכה שרוצה לצאת לחוץ ואינו יכול, אמנם בהסיר האצבע איננו נרגש. והנה מן ההבל הזה יצאו העשר ספירות מבחינת האזן כנזכר לעיל.

ואחר כך יש בחוטם הבל יותר מורגש, וממנו יצאו עשר ספירות החוטם כנזכר לעיל (בשער טנת״א פרק ב׳). ואחר כך בפה יש הבל יותר מורגש מכולם, לפי שכל מה שהאור יורד למטה הוא ניכר ונרגש יותר ומתגלה שם, ומשם יצאו עשרה דעקודים, ואלו השלשה מקומות הם בחינת הטעמים של ס״ג.

ואח״ב מן העין יצאו הנקודות של ס״ג, ולכן אין כל כך הבל ניכר בעין כמו בשלשה המקומות הנ״ל, כי אין דומה אור הנקודות הקטן כמו הטעמים. אבל עם כל זה מצינו קצת כח הסתכלות בעין, כנראה מחוש הטבע בענין ביצת היענה שנולד ממנה האפרוח על ידי הסתכלות זמן מה בלתי שתשב על הביצה לחממה כשאר העופות, וזה יורה היות כח ממשיי בהסתכלות העינים. והנה מבחינת הסתכלות הזה של העינים יצאו הנקודים.

ובזה תבין מה שנמצא בספר התיקונים תיקון ע׳ דף קכ״ו, שמצייר צורת הוי״ה של שם בן ד׳ אותיות בציור עיינין וניקודים, בסוד (יחזקאל א׳ י״ח) "וגבותם מלאות עינים", והענין כי כל בחינת העין הם נקודים כנזכר.

והנה כשנמנה מן הע״ב יהיו כל בחינות ע״ב יו״ד מן הוי״ה, וס״ג אות ה׳ ראשונה מן ההוי״ה, ומ״ה אות ו׳, וב״ן אות ה׳ אחרונה. וכשנמנה השם בבחינת ס״ג לבדו יהיו הטעמים של ס״ג אות יו״ד, והנקודות אות ה׳ ראשונה, והתנין אות ו׳, והאותיות אות ה׳ אחרונה. וכאשר נחלק גם הטעמים יהיה אות יו״ד באזן, ואות ה׳ ראשונה בחוטם, ואות ו׳ בפה, וה' אחרונה בעינים.

הרי כי העין יש לו בחינת ה׳ ראשונה וה׳ אחרונה, וזה סוד מה שאמרו בתיקונים (תיקון ם״ט דף ק״ו ע״ב) "אני ישנה" אני שניה, "אני שניה" כנגד ה׳ ראשונה, ואני ישנה כנגד ה׳ אחרונה, כי החכמה היא (אחרונה) [ה׳ ראשונה] והיא שניה, כי נודע (בעץ חיים שער טנת״א פרק א׳) שהטעמים הם כתר והנקודות חכמה (ח) והתגין בינה והאותיות שבעה תחתונות. ונמצא כי העין הוא בחינת החכמה שהם הנקודות. וזהו הטעם שחכמי ישראל נקראים 'עיני העדה', כמו שאמר הכתוב (במדבר ט״ו כ״ד) "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה".

ובאלו הנקודות הם בחינת המלכים של ארץ אדום שמתו, כמו שנבאר בעזרת ה׳ (לקמן בפרק ב׳). וזה סוד פסוק (בראשית א׳ ב׳) "והארץ היתה תוהו ובוהו", כי הארץ היא ה׳ אחרונה שהיא בחינת העין כנזכר, והיא אשר היתה תוהו ובוהו שהוא ענין מיתת שבעה מלכים עד שבא התיקון שלהם, ואז נאמר (בראשית א׳ ג׳) "יהי אור ויהי אור".

וזה סוד פסוק (דניאל ט׳ ח״י) "פקח עיניך וראה שוממותינו". ולהבין פסוק זה נבאר מציאות הענין ונאמר, כי הנה הנקודים הם תשעה שהם קמ״ץ, פת״ח, ציר״י, סגו״ל, שב״א, חול״ם, חירי״ק, שור״ק, קבו״ץ. ואמנם יש בהם גם כן בחינת עליונים שהוא ניקוד החול״ם, ואמצע כגון השור״ק, וכל השאר הם תחתונים, שמקומם תחת האותיות, ואחר כך נבאר כל זה בעזרת ה׳.

והנה כל השבעה אחרונות הם צורת יודי״ן, חוץ מב׳ נקודות ראשונות קמ״ץ פת״ח שהם ב׳ ווי״ן ויו״ד אחת. והענין כי כאשר נמנה כל היודי״ן שבז׳ נקודות אלו הם י״ג יודי״ן, והם בגימטריא ק״ל, כמנין עי״ן, להורות כי מן העין יצאו הנקודות. ונשארו קמ״ץ ופת״ח שהם יו״ד וב׳ ווי״ן שהם בגימטריא כ״ב, והם סוד כ״ב אותיות, שמהם נעשו הכלים של הנקודות.

ואם תאמר למה נרשמו ונרמזו הכלים בב׳ הנקודות הראשונות והמעולות שבכולם? אמנם הענק הוא כי מאלו הב׳ נקודות ראשונות שהם כתר וחכמה של הנקודות כנודע, מהם יצאו כלים אל כל השאר, והם אשר הולידו והמציאו כלים לספירות אשר תחתיהם.

עוד טעם אחר כי הנה נודע הז׳ נקודות התחתונות הם השבעה מלכים דמיתו, אבל הראשונים לא מתו. ונודע כי בחינת המיתה היא שבירת הכלים, ולכן הז׳ נקודות אחרונות נשארו בלא כלים, רק אור לבד שהוא בחינת הנקודות, אבל הראשונים שלא מתו ונשארו עם הכלים שלהם, הנה האורות ההם נעלמים ומתלבשים תוך הכלים, ונקראים בשם הכלים, שהם הכ״ב אותיות הרמוזות בקמ״ץ ופת״ח כנזכר.

והנה קמ״ץ מורה על כתר כנודע, והכתר הוא טעמים, והפת״ח מורה על החכמה, והם הנקודות, ולכן נקראים ב׳ נקודות אלו קמ״ץ ופת״ח, כי הם מורים על ענין הנזכר, והוא שכל זמן שעדיין לא יצאו רק הטעמים של ס״ג שהם בחינת אורות האח״פ, עדיין היו האורות קמוצים וסתומים. וכשבאו בחינת הנקודות שהם החכמה שהיא פת״ח והיא בחינת העין כנזכר, אז הם בפתיחו דעיינין כנזכר בתיקונים (תיקון ח״י דף ל״א ע״ב), וזהו ענין נקודת הפת״ח, אבל בתחילה בבחינת הטעמים שהם כתר הוא קמ״ץ, כי האורות הם קמוצים וסתומים.

ונחזור לבאר פסוק פקח עיניך וגו׳, כי כאשר בא בחינת עין שהם הנקודות, נאמר אז פקח עיניך בפתיחו דעיינין. והנה כבר נתבאר (לעיל בריש פרקין) כי כל בחינות האלו הם בשם ס״ג והשם הזה רומז לבינה שהיא גבורה עילאה, דבה תליין הדינין (זוהר בשלח דף ס״ד ע״א), לכן בזו הבחינה של ס״ג היה ענין ביטול המלכים.

וגם בפרטות הס״ג יש בו בחינת הטעמים, שגם הם נקראים ע״ב, עם היותם בשם ס״ג, אמנם הנקודות של ס״ג הם עיקריות ס״ג עצמו שהם ס״ג שבס״ג, ושם היה הביטול והמיתה. וזה סוד (תהלים נ״ג ד׳) "הכל ס״ג יחדיו נאלחו", כי בשם ס״ג היה כל הביטול, וס״ג עצמו מורה על זה שהוא מלשון (ישעי׳ מ״ב י״ז) 'נסוגו אחור' שהוא ביטול.

והנה העי״ן גם כן נקרא על שם ס״ג כמו אח״פ כנזכר לעיל, והוא בענין זה, כי הלא כאשר היו ג׳ בחינות הנזכרים אח״פ, שהם הטעמים, היה שם ס״ג שלהם בחינת הוי״ה של ס״ג שהיא יו״ד ה״י וא״ו ה״י. ואמנם בעין שהוא בחינת נקודות הוא ס״ג של שלשה פעמים אהי״ה שהם בגימטריא ס״ג גם כן, וזו היא בחינת ס״ג אשר בעין.

והנה כל שם אהי״ה מאלו חג׳ לוקח כל בחינת הכ״ב אותיות הנרמזים בקמ״ץ ופת״ח כנז״ל, כדי לעשות מהם כלים על ידי הסתכלות העין בהם, ואם כן כל אהי״ה מהם הוא כולל כ״ב אותיות, ונמצאו ג׳ שמות אהי״ה עם שלשה פעמים כ״ב אותיות גימטריא ק״ל כמניין עי״ן, הרי איך שם ס״ג רמוז גם כן בעין.

וזה סוד "פקח עיניך וראה", כי באח״פ יש שלשה פעמים ס״ג, הם בגימטריא פק״ח עם הכולל. ואחריהם בא בחינת העינים, וזהו 'עיניך', כי ג׳ אהי״ה אלו אשר בעינים כולם הם בחינת אהי״ה דמילוי יודי״ן, שהם בגימטריא קס״א, כמנין 'עיניך' עם הכולל. וזהו "פקח עיניך וראה שוממותינו" כי כאן היה שממון וביטול המלכים.