פרק ד

ודע כי כאשר עלה הכתר אל המאציל, אז באותו שיעור והמשך הזמן שהיה עולה, אז המלכות נסתלקה ממנה בחינת יחידה, שהוא האור שהיה נמשך לה מן הכתר. לפי שכיון שהכתר היה עולה ומסתלק, לא היתה כוונתו להאיר בה, ואמנם נשאר בה רשימו בלבד.

וכאשר סיים הכתר להתעלם וסיימה המלכות לעלות עד היסוד, אז חזר הכתר להאיר במלכות בעצם כמו בתחילה, בחינת יחידה שבה, כי אחר שעלה הכתר במאציל גם היא עלתה ביסוד והיתה מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל, והיתה מקבלת ממנו מה שהיתה מקבלת בתחילה מן הכתר. אך כל זמן שלא סיים הכתר לעלות, אז היה הכתר מפסיק בין המאציל ובינה, והכתר עצמו ג״כ לא היה מאיר בה. וכן עד״ז גם הז״א בבחינת החיה שהיה מקבל מן הכתר, וכן עד״ז החכמה ובינה וכיוצא בהם.

וכן כשעלתה החכמה למעלה במאציל נסתלק מן המלכות החלק אשר היה מגיע אליה ממנה ולא נשאר בה רק הרשימו עד שהשלימה החכמה לעלות אל המאציל, ואז חזר האור כבתחילה. וכן עד״ז תקיש אל השאר, כי הם חלוקות רבות, כי כשהתחילה החכמה לעלות בכתר נסתלקה הארתה מכל אשר למטה ממנה, וכשנגמרה לעלות בכתר אז חזר האור כבתחילה. וכשחזרה פעם שניה לעלות במאציל, נסתלק האור פעם ב׳, וכשנגמרה לעלות חזר האור לאיתנו, והמשכיל יבין מעצמו שאר החלוקות, וכן עד״ז בענין המקיפים שלוקחים זו״ן.