שער העקודים

פרק א

 

ואחר כך באו הטעמים התחתונים שמתחת האותיות, והם בחינת האורות היוצאים דרך הפה של א״ק משם ולחוץ. והנה כאן נתחברו אורות היוצאים חיבור גמור, כי הרי הם יוצאים דרך צנור אחד בלבד. והטעם כי כל מה שהאורות מתרחקים ומתפשטים למטה כך יש יכולת להשיגם ולקבלם, ולכן אין חשש אם נתחברו אורות המקיפים עם הפנימיים.

והנה כיון שכבר נתחברו האורות המקיפים והפנימיים יחד, לכן התחיל כאן להתהוות בחינת כלים, אלא שהם זכים בתכלית הזיכוך כמו שנתבאר, ולפיכך עדיין לא נתגלה כאן רק בחינת כלי אחד בלבד, אבל האורות היו נחלקים לעשרה, ואלו האורות נקראים עקודים.

ופירוש הענין הוא, כי הנה כתיב (בראשית ל״א י׳) "ואשא עיני וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים", וגם כתיב (שם בפסוק י״ב) "כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך", ובפסוק זה רמוז כל בחינות האלו שאנו מדברים כאן, כי לבן הוא סוד הלובן העליון אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא היה עושה כל אלו הבחי׳ שהם עקודים נקודים וברודים, לצורך האצילות שיאצלו אחריהם, אשר הוא נקרא בשם יעקב.

והתחיל בעקודים, כי הם האורות היוצאות מן הפה של א״ק, אשר בהם התחיל גילוי הויית הכלים להיות עשרה אורות אלו פנימיים ומקיפים מחוברים ומקושרים יחד, בתוך כלי אחד, אשר לסיבה זו נקרא עקודים, מלשון (בראשית כ״ב ט׳) "ויעקוד את יצחק בנו", רוצה לומר 'ויקשור', וכמ״ש בעז״ה, (שמ״ן. פי׳ כי הכלים הם בחינת האותיות, וכיון שבאורות אזן חוטם לא נתגלה בחינת כלי, לכן לא נרמזה בחינתו ע״י אותיות התורה, כמו שנרמזו בחי׳ עקודים נקודים וברודים, ודו״ק). אבל האורות היותר עליונים של האזנים והחוטם לא נתבארו בפסוק הזה, כיון שעדיין לא נתגלה בהם בחינת הויית הכלי, ואחר כך למטה בעזרת האל נבאר בחי׳ הנקודים והברורים.

והנה בהתחבר אורות הפנימיים עם אורות המקיפים תוך הפה, לכן בצאתם יחד מחוץ לפה קשורים יחד הם מכים ומבטשים זה בזה, ומבין הכאות שלהם מתייליד הויית בחינת כלי, ולכן נקרא מקום הזה 'פה', כי פה בגימטריא ס״ג וכ״ב אותיות. והנה בחינת האותיות הם הכלים כנודע, ולכן נרמז בפה שם ס״ג ועוד כ״ב אותיות, לרמוז על מה שנתחדש במקום הזה ענין הויית הכלים שנתגלה בכאן על ידי כ״ב אותיות.

והנה מן הפה הזה יצאו עשרה אורות פנימיים ועשרה מקיפים, ונמשכים מכנגד פנים עד הטבור של זה האדם וזהו עיקר האור, אבל גם כן הוא מאיר דרך הצדדים וכל סביבות האדם על דרך הנ״ל באורות אזן וחוטם.

והנה באזן וחוטם לא היו רק ב׳ בחינות של אור, והם הפנימיים והמקיפים, אבל כאן בפה נכפלו הבחינות, והיו שתים שהם ארבע, כי הנה הם בחינת אורות וכלים, והאורות נכפלו בסוד פנימי ומקיף, והכלים בסוד פנימי וחיצון.

ואלה הארבע בחינות הם בחינת גילוי אותם הד׳ אלפי״ן הנ״ל שהיו בחוטם, כי האור עבר ונמשך דרך פנימיות האדם הזה, ויצא דרך הפה של האדם. והנה הב׳ אלפי״ן שציורן יו״י הם פנימי ומקיף, וב׳ אלפי״ן שציורן יו״ד הם ב׳ בחינות הכלים פנימי וחיצון, ואלו הד׳ בחינות הם עצמן בחינת ב׳ האזנים, וב׳ נקבי החוטם שנתגלו כאן בפה, כי מן האזן ימין נמשך האור ויצא דרך הפה בסוד אור מקיף, ומחומם ימין נמשך האור ויצא דרך הפה אור פנימי. ומן אזן שמאל נמשך ונעשה בחינת חיצוניות הכלי בחוץ לפה, ומחומם שמאל נמשך ונעשה פנימיות הכלי.

ואלו הד׳ בחינות נכנסו בפה, כי הנה בפה יש בחי׳ הבל ובחי׳ דיבור, והנה ההבל הוא בחי׳ האור, והדיבור הוא בחינת הכלי. והנה יש בפה הבל ודיבור עליונים בלחי העליון, והבל ודיבור תחתונים בלחי התחתון. ונמצא כי ההבל העליון הוא או״מ, והתחתון הוא או״פ. ודיבור העליון כלי חיצון והתחתון הוא כלי פנימי, והאורות שהם ההבלים הם בימין הפה, והדיבורים שהם הכלים הם בשמאל הפה.