שער טנת"א

פרק א

ונבאר עתה עניינם. דע כי אין מציאות ציור קומת אדם בעולם שלא יהיה בו כללות ד' בחינות אלו אשר כוללים כל האצילות וכל העולמות ואלו הם: שם ע"ב כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ושם ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י, ושם מ"ה כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ושם ב"ן כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה.

והנה אלו ארבע הויו"ת הנחלקות בארבע מילויים האלו הם בחינת טעמים שם ע"ב, בחינת נקודות שם ס"ג, בחינת תגין שם מ"ה בחינת אותיות שם ב"ן. וכל אחד מאלו הארבע הויו"ת כלול מכולם. ויש בכל הוי"ה מהם בחינת טעמים נקודות תגין אותיות.

והנה הקרקפתא של זה האדם קדמון שהוא ראשו עד מקום בחינת האזנים שלו, הוא נקרא בחינת שם ע"ב והוא בחינת סוד הטעמים שבו כנזכר, עם היות שגם בחינה זו לבדה כלולה מטעמים נקודות תגין אותיות אלא שאין לנו רשות לדבר בזה. והנה אף על פי שאנו קוראים ומכנים כנויים אלו כגון אדם ראש אזנים עינים וכיוצא משאר הכנויים, הנה אינו רק לשכך את האזן לשיובנו הדברים ולכן אנו מכנים כנויים אלו במקום גבוה כזה.

אמנם עיקר מקום כנויים אלו הם מעולם האצילות ולמטה, שהוא מן אריך דאצילות ולמטה, כי משם ואילך יש בחינת פרצוף אבל ממנו ולמעלה אין בחינת פרצוף כלל, רק לשכך את האזן אנו מכנים אליו כנויים אלו. והנה מבחינת האזנים ולמטה נתחיל לבאר בקיצור נמרץ.דע כי מן האזנים ולמתה מתחיל שם ס"ג שבו, וכבר נתבאר כי גם הוא כלול מטעמים נקודות תגין אותיות. ודע כי לעולם הטעמים והנקודות נחלקים לשלשה חלוקות, כי יש בחינת טעמים ונקודות למעלה על גבי האות, וכן יש למטה מן האות, וכן באמצע האות. והנה אור הפנימי שבתוך זה האדם קדמון יצא לחוץ דרך כל הנקבים הנזכרים למעלה.

והנה ההבל היוצא מן הראש דרך נקבי השערות שלו כבר אמרנו לעיל שאין אנו רשאין כלל להתעסק בו, ולכן נתחיל לדבר מההבל היוצא מבחינת האזנים שהוא בחינת שם ס"ג. ונאמר כי הנה דרך נקבי האזנים שבו יוצא אור מפנימיות האדם קדמון הזה, ופשוט הוא כי בצאתו לחוץ הוא מתעבה קצת ונמצא כי אור שנשאר בפנימיות אדם קדמון הוא יותר גדול מזה האור היוצא ממנו לחוץ. אבל ודאי הוא שזה האור היוצא הוא יותר גדול מבחינת הכלים והגוף של אדם קדמון הזה וזה פשוט.

והנה כאשר יצא האור דרך נקבי האזנים ימנית ושמאלית נתפשטו האורות האלו מבחוץ ממקום האזנים עד מקום שבולת הזקן ונמשכו בהתפשטות מכנגד התפשטות דרך שער הזקן הצומח בלחיים בצדדי הפנים, וכנגדו נמשך התפשטות האור הזה עד שמגיע למטה בשבולת הזקן. ושם נתחברו יחד האורות היוצאים מן שני נקבי האזנים, אמנם לא נתחברו חיבור גמור, אבל נשאר ביניהם חלל מועט.

ודע כי האור הזה איננו דבוק ונוגע בפנים עצמן אבל חופף וסוכך עליהם. ולא נתפשט האור הזה לא לאחורי הפנים ולא בכל הפנים רק בצדדי הפנים בלבד כנזכר. ובזה תבין הקדמה א' והוא כי בבחינת הראש אין אנו מזכירים לעולם בחינת פנים ואחור, לפי שבמקום שאין שם נקבים וחלונות אז יוצא האור כולו שוה מכל הצדדין ומאיר בשוה.

אמנם כשמתחיל בחינת הנקבים כגון מן האזנים ולמטה, אז יש שם בחינת פנים ואחור, כי המצח נקרא פנים, והעורף נקרא אחור, לפי שכל הנקבים ממשיכים האורות לחוץ דרך הפנים, ומה שאין בו נקבים נקרא בחינת אחור. אבל עם כל זה מן הארת האור הזה מתפשט ומאיר כל סביבות האדם הזה, אבל עיקר האור הזה איננו רק מה שכנגר האוזן כנגד דרך הפנים עד שבולת הזקן.

והנה בהאור יש בחינת עשר ספירות שלימות באופן זה כי מאזן ימין נמשכות עשר ספירות מבחינת אור מקיף, ומאזן שמאל נמשכות עשר ספירות מבחינת אור פנימי, וב' בחינות אלו הם עשר ספירות שלימות. והנה אזן בגימטריא נ"ח מור שם ס"ג חסר ה' אחרונה (שמ"ן. עיין בדרוש אח"ף ב' ג' וד' ותבין מה נעשית הה' אחרונה, ודו"ק) כי משם מתחיל שם ס"ג כנזכר, וענין זה יתבאר בעזרת השם.

והנה אלו האורות הם בחינת טעמים של שם ס"ג העליונים, אותם שהם למעלה על האותיות כנזכר לעיל. והנה עדיין באלו האורות לא נתגלה בהם בחינת כלי כלל. גם דע כי עשר ספירות אלו יצאו מקושרות בתכלית ההתקשרות ולא ניכר בהם רק שכולם הם בחינת אות ה', כי אות ה' זו כשתחבר עם אזן הוא כמנין ס"ג, ומציאות ה' זו היא בחינת עשר ספירות אלו שנכללים בה', ושורשם הם ה' פרצופים אריך אנפין, אבא ואמא, וזו"ן. ועדיין לא ניכר בהם בחינת עשר ספירות רק היותם ה' פרצופים האלו לבד. ואפילו אלו הה' לא היו ניכרות ונפרדות זו מזו אלא כולם קשורות באות אחת שהיא ה', כי ציור ה' הוא צורת ד"ו ומספרם עשר להורות על היותם עשרה נכללים בה' כנז"ל ועדיין כולם נקראים אות ה' לבד.

ואלו העשר ספירות באו אור פנימי מרוחק מהמקיף שלו הרחק גדול, והטעם הוא לפי שאם היו יותר קרובים לא היו יכולים לקבלו כלל, ולהיות כי באו אור פנימי ואור מקיף מרוחקים זה מזה הרחק גדול, כי אלו יצאו מאזן שמאלית ואלו מאזן ימנית, והסיבה היא כי אם היו מקורבים יותר לא היו יכולים התחתונים לקבל האורות האלו כלל.

ומזה נמשך ענין אחר והוא כי ענין הוית הכלים הוא על ידי הכאת ובטישת ב' אורות אלו, מקיף ופנימי יהד זה בזה, ומבין שניהם נולד הוית הכלים. ולפי שכאן באו מרוחקים כנזכר, ולא עוד אלא שאפילו בסיום התפשטותם בשיבולת הזקן לא נתחברו יהד לגמרי כנזכר לעיל, לכן נשארו אורות בלתי כלים כלל וכש"ל.