שער העיגולים דרוש א"ק

הקדמה אחת כוללת מן האין סוף עד ז"א

דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אין סוף, לא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי, אלא הכל היה אור האין סוף. וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת, והיא להקרא רחום וחנון וכיוצא, כי אם אין בעולם מי שיקבל רחמים ממנו, איך יקרא רחום? וכן על דרך זה בכל כנויים. ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו, ושם צמצם עצמו ה אל הצדדין והסביבות ונשאר חלל בנתיים, וזה היה צמצום הראשון של המאציל העליון.

וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה אחת מכל צדדיו, עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך ההלל הזה ואור האין סוף מקיפו בשוה מכל צדדיו. והנה כאשר צמצם עצמו, אז דרך צד אחד מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחד ישר דק כעין צנור אחד, אור הנמשך מהאין סוף אל תוך החלל הזה וממלא אותו.

אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך חלל זה ובין אור האין סוף המקיף את זה החלל כנזכר שנתצמצם אל צדדיו. וסיום הקו הזה למטה אינו נוגע גם כן באור האין סוף עצמו, שאם לא כן יחזור הדבר לכמות שהיה ויחזור ויתחבר האור הזה שבתוך החלל עם אור האין סוף יחד כבראשונה. ועל כן לא נתפשט ונמשך האור הזה ברוחב אל תוך החלל, רק דרך קו אחד דק לבד כנזכר. ודרך הקו הזה נמשך ויורד אור האין סוף המאציל אל תוך החלל העגול הזה שהוא הנאצל, ועל ידי כן מתדבקים המאציל בנאצל יחד ולא עוד.

ואף על פי שכל האצילות הוא עגול והאור אין סוף מקיפו בשוה מכל צדדיו, עם כל זה אותו המקום שנשאר דבוק בו ונמשך ממנו ראש הקו הזה שם נקרא ראש האצילות ועליונו, וכל מה שמתפשט ונמשך למטה נקרא תחתוניות האצילות, ועל ידי כן נמצא שיש בחינת מעלה ומטה באצילות, שאם לא כן לא היה בחינת מעלה ומטה וראש ורגלים באצילות.

והנה האור הזה המתפשט בתוך החלל הזה נחלק לב' בחינות: האחת היא כי הנה כל האורות שבתוך זה החלל הוא מוכרח שיהיה בבחינת עיגולים אלו בתוך אלו. והמשל בזה אור ספירת הכתר הוא עיגול אחד, ובתוכו עיגול אחר והוא ספירת החכמה, וכן על דרך זה עד תשלום עשר עיגולים שהם עשר ספירות דאריך. ואחר כך בתוכם עשר עיגולים אחרים, והם עשר ספירות דאבא, אלו בתוך אלו, עיגול בתוך עיגול עד סיום כל פרטי האצילות. ולכל עיגול מאלו יש אור מקיף אליו עגול גם כן כמותו, ונמצא שיש אור פנימי ואור מקיף וכולם בחינת עיגולים.

והבחינה השניה היא כי הנה באמצע כל האצילות הזה העגול מתפשט דרך קו הישר בחינת אור דוגמת העיגול ממש, רק שהוא ביושר, ויש בו בחינת אריך ואבא ואמא וזו"ן, וכולם ביושר. ולבחינה זאת השניה קראה התורה את האדם 'צלם אלהים', כי הוא קו ישר מתפשט דרך קוים. וכמעם שכל ספר הזוהר והתיקונים אינו מדבר אלא בזה היושר, וכמו שנבאר לקמן.

ודע כי בזה האצילות יש מיני עולמות לאין קץ ואין אנו עתה בביאורם, אבל נתחיל לבאר עתה פרט אחד אשר הוא כולל כל מציאות החלל הזה וממנו מתפשטים כל העולמות כולם כמו שנבאר בעזרת ה'. והוא בחינת מציאות אדם קדמון לכל הקדומים הנז' בזוהר ובתיקונים ואחריו נמשך סדר כל המדרגות כולם.

דע כי נזה החלל נמצא (ס"א נאצל) זה האדם הנקרא קדמון לכל הקדומים כנזכר, ויש בו מציאות עשר ספירות והם ממלאות את כל החלל הזה. ואמנם תחילה יצאו עשר ספירותיו בדרך עיגולים אלו בתוך אלו, ואחר כך בתוך העיגולים נמשך דרך קו היושר ציור אדם אחד בעשר ספירות באורך כל העיגולים הנזכרים כציור הזה. ואין אנו עוסקים כלל בעיגולים רק בבחינת היושר בלבד. ולהלן נבאר מציאות העיגולים והיושר מה עניינם. והנה על ידי צמצום הזה הנז' כאשר נעשה האדם הנזכר היה בו בחינת עצמות וכלים, כי צמצום האור גרם עשיית והויית הכלים כמו שנבאר לקמן בעזרת האל.

ואין לנו רשות לדבר יותר במקום גבוה הזה, והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו כאשר נבאר בעזרת ה' בדרושים אחרים הבאים לפנינו. האמנם אינו כלי ממש אלא שבערך האור שבתוכו נקרא כלי, אמנם הוא זך ובהיר בתכלית הבהירות והדקות והזיכוך. והנה האדם קדמון הזה הוא מבריח מן הקצה העליון עד קצה התחתון (שמ"ן: פירוש ולא עד בכלל) בכל חלל האצילות הנזכר. ובזה האדם נכללין כל העולמות כמו שנבאר לקמן בעזרת השם.

והנה בבחינת פנימיותו ועצמותו של האדם הזה אין אנו רשאים להתעמק כלל, אמנם נתעמק ונדבר במה שנאצל ממנו, והוא כי הנה להיות אור האין סוף גדול מאד לכן לא היו יכולים לקבלו אלא באמצעות זה האדם קדמון, ואפילו מזה האדם קדמון עצמו אין מציאות לקבלו אלא אחר יציאת אורו חוצה לו דרך הנקבים והחלונות שבו שהם האזנים והעינים החוטם והפה, וכמו שנבאר למטה בעזרת האל.